היסטוריית מושב גאולים

.

גאולים הינו מושב באזור השרון, ממוקם מזרחית לנתניה וצפונית לכפר סבא.

מישובי תנועת המושבים, שייך למועצה האזורית לב השרון.

נוסד: כ"ז בחשוון תרצ"ט- 17 בנובמבר 1938. מישובי חומה ומגדל.

המתיישבים הראשונים: חלוצים, יוצאי גרמניה, אוסטריה וצ'כיה, שעזבו ב- 1945. 

במקומם ישבו את הקרקע, ב- 2 לנובמבר 1945, חברי ארגון "טלמון" מבני יהדות תימן, 

מקור השם: "גאולה" (הגאולה שמצאו תושביו, יוצאי תימן, בעלותם ארצה).

המושב מונה: 850 חברים ותושבים ומשתרע על שטח של: 2680 דונם. 

ענפי חקלאות: פרחים, תותים, ירקות ומטעים.

כיום חלק גדול מהחברים והתושבים עובדי חוץ.

גאולים הוא מושב לתפארת, בתים מטופחים, כבישים רחבים, מדרכות, תאורת רחוב, מבני ציבור מסודרים, בריכת שחיה, מגרשי טניס, כדורסל וכדור רגל. חיי התרבות במושב שוקקים ומלאיים בפעילויות לילדים, נוער ומבוגרים. 

גאולים מאז....ועד היום

"בני גאולים"

המפעל ההתיישבותי בגאולים החל ב-17 בנובמבר 1938, עת התיישב במקום ארגון "בני גאולים" במסגרת "חומה ומגדל" (ב-1936 הוקמו בארץ ישובים תוך יום, הישוב כלל צריפי מגורים, מגדל שמירה וחומת עץ ממולאת בחצץ, שכללה עמדות שמירה וגדר תיל שהקיפה את החומה). ארגון בני גאולים נוסד ב-1938, חבריו יוצאי גרמניה, אוסטריה וצ'כיה.

 מגורי התושבים הועמדו בסמוך ל"בית הגדול" (הוא בית אותו בנה פלטניק, בעל פרדסי האזור, למנהל העבודה שלו, כבית מגורים וכמחסן ציוד).

 "בני גאולים" עבדו בעיקר בחקלאות, אך מצבם הכלכלי היה קשה ביותר, רבים עזבו את המקום וב- 1945 עזבו אחרוני "בני גאולים " והצטרפו לכפר ידידיה. את מקומם תפסו ב-2  בנובמבר 1945חברי ארגון "טלמון".

"הבית הגדול"- בית פלטניק


הבית הגדול

ארגון "טלמון"

בשנת 1937 קם ארגון "הצעירים להתיישבות שיתופית",שרצה להתגייס לצורך הלאומי בבניית ישובי "חומה ומגדל" ולהקים מושב משלו כדוגמת נהלל, כפר יהושע ואחרים.

חברי הארגון היו בני תימן, מהישובים : רחובות, זיכרון יעקב, חדרה, פתח תקווה, מחנה יהודה, ירושלים ותל- אביב. ההתארגנות וקבלת האישורים המתאימים, נמשכו כשמונה שנים, במהלכם עברו חלק מחברי הארגון הכשרה במושבים נהלל וכפר יהושע.

 תחילה, המוסדות תכננו לישב את חברי הארגון באדמת החולה (כחלק מתוכנית הקמת ששה ישובים באדמת החולה, כשאחד מהם היה מיועד ליוצאי עדות המזרח). חברי הארגון קיבלו על עצמם את המשימה בשמחה ואף החליפו את שם הארגון ל"טלמון" שהוא קיצור של "טל החרמון" , ההר שנשקף מנגד למקום הישוב המיועד. אך לצערם המקום יושב ע"י קבוצה אחרת. ארגון "טלמון" עבר טלטלות נוספות עד לעליה לקרקע. חלק מחברי הארגון התיישבו במחנה ליד כפר יונה, שנקרא "שבילים", וניהלו במקום חיים קולקטיביים. בשנת 1943 עברו חברי הארגון לישוב הדר. בתקופה זו החברים הגבירו לחצם על המוסדות המיישבים ואף כתבו מכתב "חריף" למחלקת ההתיישבות במרכז החקלאי. הלחץ עזר והחברים קיבלו הצעה להתיישב באדמות גאולים. 

בתי המושב הראשונים

בתי המושב הראשונים

.

העלייה לקרקע   

ב- כ"ו בחשוון תש"ו ב- 2.11.45 עלה ארגון "טלמון" על אדמת גאולים. טקס העלייה לקרקע לווה בהתרגשות רבה שבוטאה בדברי  מזכיר הארגון:

"זכינו היום, לאחר ציפייה גדולה, לאחר תוחלת ממושכה, להיות גאולים ממש, וגדולה מאוד שמחתנו. יש בכך עדות והוכחה לכל צבורנו כי אין דבר העומד בפני הרצון וכי כל מי שמכין עצמו למטרה קדושה, סופו שיגיע אליה, אם יידע לעמוד בסבלנות ובעקשנות ללא ליאות. אדמה זו שקיבלנו קדושה ויקרה לנו. אנו נשבעים לך אדמת ישראל שלא תוסיפי להיות שוממה, כל מרצנו, כל כוחנו קדושים, באהבה ובמסורת נעבדך ואנו מאמינים כי לא תכזיבי, כי מאה שערים תעניקי לנו, כמו שנאמר :"עובד אדמתו ישבע לחם". נטפי זיעתנו ירווך, וזכרי כי אנחנו דבקים בך לא למעננו בלבד, אלא גם למען בנינו הקטנים ולמען אחינו הגולים, אשר עוד יבואו אליך ויתקיים בנו ובך מקרא שכתוב: "ואירשתיך לי בחסד ובמשפט, ואירשתיך לי לעולם".

תחילה, תנאי המחייה והמגורים, לא התאימו למשפחות . באמצע שנת 1946 נבנו 39 יחידות דיור בנות שני חדרים. ב-2.1947 הצטרפו המשפחות למושב, איתן באו משפחות נוספות מארגון "נוטרי ציון". כל משק קיבל שבעה דונם פרדס, רבע סוס או פרד וכחמישים "מטילות". 

    

"אורזת" בפרדסי המושב

אורזת

תושבי המקום סבלו מהתנכלויות שכניהם הערבים. המושב הוקף בגדרות בטחון ובמוקשים.

למרות הקשיים מורל חברי המושב היה גבוה ורוח אחווה ועזרה הדדית שררה בין החברים.

כיבוש גאולים במלחמת השחרור

במלחמת השחרור הייתה גאולים בקו החזית. באזור זה נלחם חיל המשלוח העיראקי.

בבוקר ה-28 במאי 1948 החלה הפגזת מרגמות על גאולים. התושבים פונו במהירות לצור משה, קדימה ופרדסיה. שריוניות עיראקיות פרצו לגאולים ובעקבותיהן פלוגת חי"ר עיראקית ובוזזים רבים מטירה, קלנסווה וטול כרם. המגנים היו מצוידים בנשק קל בלבד. תוך זמן קצר הצליחו העיראקים לכבוש את רוב המושב.  גאולים היה היישוב הישראלי היחידי שנכבש על ידי העיראקיים במלחמת העצמאות. לעזרת תושבי המקום הגיע כוח שיצא מכפר יונה. התנהל קרב פנים אל פנים מבית לבית, כנגד הכוח העיראקי שהתרכז בביזה ביחד עם הכפריים. העיראקים נסוגו ואת מקומם תפס כוח מגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני . הכובשים השאירו אחריהם "אדמה חרוכה", שרפו בתים, מבני משק, הרגו בעלי חיים ובזזו את תכולת הבתים וציוד משקי. מרבית תושבי המקום נשארו בישובי הסביבה עד לשיקום הבתים והמשקים.

ההרחבה וההשלמה

במהלך המלחמה ולאחריה, חלק גדול מהתושבים עזבו את המושב. במקומם הגיעו משפחות במסגרת התנועה מן העיר לכפר, וקבוצת רווקים, שהשתחררו מחטיבת הראל בפלמ"ח (קבוצה זו התיישבה "בבית הגדול " וחיה חיי קומונה), הרווקים התקשו להשתלב עם החברים ובשל ויכוחים אידיאולוגיים, מרביתם נטשו. חלק מהבתים נותרו ריקים.

קבוצת חברי הפלמ"ח עם ותיקים

קבוצת חברי הפלמ"ח עם ותיקים

בשנת 1951 הצטרפו  למושב 40 משפחות  מעולי "מרבד הקסמים"  (מבצע "על כנפי נשרים" כינוי למבצע העלאת יהודי תימן לארץ בשנים 1948-1950)

 עולי תימן במבצע "על כנפי נשרים" וההתיישבות באוהלים

עולי תימן

עולי תימן

עולי תימן

חלקם התיישב בבתים שננטשו וחלקם במחנה אוהלים וצריפים.

 המבוגרים יודעים לספר על חורף 1951, חורף מושלג שלא היה דוגמתו. בחורף קשה זה, תושבי המושב הותיקים, שיכנו את העולים שהתגוררו באוהלים, בבתי האימון עד להשלמת בניית בתי ההרחבה בשנת 1952.

גאולים משנות החמישים ועד לפני כשני עשורים

המושב התפתח, המשפחות שהגיעו מתימן בעלית מרבד הקסמים, נחשפו לראשונה 

לסודות גידול הירקות ,עיבוד הפרדסים וגידולי העופות. התושבים ניהלו משקים לתפארת, לולי הפיטום גדלו והמושב תפס מקום מרכזי בארץ בתחום. הפרדסים הניבו ועמם שדות העגבניות, מלפפונים, תפוחי אדמה וגידולים נוספים. 

מזכירות המושב היוותה מקום מרכזי אליו עלו החברים לרגל, לשם קבלת שכר חודשי, הזמנת תערובת או קבלת אישורים לגידולים נוספים על פי מכסות מותרות. 

צרכנית המושב

צרכניית המושב

מקומות מפגש נוספים היו "הצרכנייה", מרפאה ושלושת בתי הכנסת, שבכל אחד מהם תפילה בנוסח שונה ("בלאדי" ו- "שאמי").  מקום מפגש משמעותי היה מגרש כדור-הרגל. בכל שבת ראית חברים צעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים, נוהרים למגרש, על מנת לצפות בקבוצה "המיתולוגית", ששחקניה היוו גאווה לכולם. 

הקבוצה המיתולוגית

בכל נקודת חיכוך, זכית לשמוע ויכוחים אידיאולוגיים בנושאים מדיניים כללים או בנושאים פנימיים. מרבית הויכוחים הסתיימו ברוח טובה וגם אם לא, התושבים מצאו את הדרך לוויתורים והשלמות "כשהערבות והעזרה ההדדית" מאפיינת את החברים עוד מימי התהוות הארגון הראשון ונותרו קו מנחה בכל עת.

בשנת 1973 במהלך מלחמת יום כיפור, עבר המושב זעזוע קשה ביותר, כששלושה מבניו היקרים, נהרגו במהלך הקרבות, משה מאושר ז"ל , אליהו סעדד ז"ל ואמיר בשארי ז"ל. 

שמם נחרט לעד בלב כל תושב, ולזיכרון לדורות הבאים בגבעת שלום, לצד שמותיהם של שלום נחשון ז"ל  ושלום עותמי ז"ל שנהרגו בעת מילוי תפקידם.

גאולים כיום, מושב המאכלס  תושבים ותיקים וחדשים, כשמרבית המשקים הועברו מדור המיסודים לבנים ממשיכים. תחלופת התושבים קטנה ביותר. 

בשנים האחרונות נבנו "בתי הרחבה" שעיבו את המושב. התושבים בהרחבה הם בני המקום וצעירים מההתיישבות העירונית, שהגיעו על מנת לספוג אוירה כפרית.

חלק מהנחלות עדיין מעובדות. את גידולי הבוטנים, עגבניות, גזר, תפוחי אדמה, אספסת וחציר, החליפו גידולי פרחים תותים ומטעים. משק החי התדלדל ונעלם, הרפתות הפכו למחסנים ומלולי הפיטום הגדולים נותרו המבנים. החל משנות השמונים, בעקבות האינפלציה במשק, חלק מהתושבים חויבו למצוא מקורות פרנסה מחוץ למושב.

 למרות התמורות והשינויים, האווירה המייחדת את המושב נשמרת. חיי החברה עשירים ומגוונים. במושב ועד כללי וועד מקומי המחולק לועדות פנימיות כגון: ועדת תרבות, נוער,גינון ועוד, שעיקר פעילותם דאגה לרווחת החברים והתושבים. פעילויות רבות מתקיימות במושב. פעילות לקשישים, לצעירים ולילדים. בחגים מסיבות ובימי זיכרון  טכסים מרשימים. 

במושב בריכת שחייה ומגרשי ספורט המשרתים גם את תושבי הסביבה.

והחשוב ביותר, עדיין ניכרת אהבה ודבקות המייסדים ובניהם למקום, והמשפט: "ואירשתיך לי בחסד ובמשפט, ואירשתיך לי לעולם" תופס עדיין משמעות של ממש.

תודות:

 לאורנה רוז'יצקי הדס, שחלק מהכתוב נלקח מתוך התחקיר שערכה במלאת 50 שנה לגאולים.

לשלמה ברזילי שחלק מהכתוב נלקח מתוך ראיונות שערך עם ותיקי המושב

ליואב צברי על שאפשר לי להכיר את חיי המושב מזוויות נוספות 

לוקט, נערך ונכתב ע"י עליזה ברזילי